ויאסף את כל שרי ישראל – ותיקן וחילק הכהנים הלוים^א לד׳ חלקים כמו שחילקם משה במדבר, שנאמר: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כ״ח:א׳) ותנינן התם (במדבר רבה ג׳:י״ב) חילקם לד׳ חלקים, משה ואהרן ובניו חונים במזרח (במדבר ג׳:ל״ח) בין^ב דגל יהודה לאהל מועד, משה לדברות ואהרן לקרבנות^ג, שניים להם בני קהת לדרום, ומה היא עבודתם כל כלי הקדש אשר באהל מועד הארון והשלחן והמנורה והמזבחות (במדבר ג׳:כ״ט-ל״א), שלישים להם בני גרשון במערב ועבודתם היריעות והקלעים (במדבר ג׳:כ״ג-כ״ו), רביעים להם בני מררי בצפון ועבודתם הקרשים והעמודים והאדנים (במדבר ג׳:ל״ה-ל״ז), כדרך חנייתן כן נסיעתן, ואהל מועד באמצע כאשר יחנו כן יסעו (במדבר ב׳:י״ז), כמו כן חילקם דוד לכאן.

ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה – אלו הלוים כהנים לוים^א הם, כמו שאמרו חכמים (תמיד כ״ז.) בכ״ד מקומות נקראו הכהנים לוים וזה אחד מהם, שהללו כהנים לוים הם וחלקם לד׳ חלקים כהנים לשירות המזבח והם כ״ד משמרות שהיו משמשים להם בשירות העזרה לשחוט ולפשוט ומסייעים לכהנים כאשר כתוב: וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים (דברי הימים ב ל״ה:י״א) וגם אם אין מפשיטים משמשים ומסייעים בהדחת קרב וכרעים ושימור הכלים והוצאתם והכנסתם שנאמר: כי במספר יביאום ובמספר יוציאום (דברי הימים א ט׳:כ״ח). וכ״ד משמרות המשוררים וכ״ד משמרות השוערים, וד׳ משמרות הללו היו משמשים בכל שבת ושבוע לבד ג׳ רגלים, כדתנינן התם (סוכה נ״ה:) בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות באימורי הרגלים ובחלוק לחם הפנים. ובענין דברים הללו מַעְיָנִי במדות חכמים ובספר היובלות שהביא אלפיומי רב סעדיה גאון מספרי הישיבה; בשנת ארבעים למלכות דוד בחצי היובל בד׳ בשבוע התקין משמרות כהונה ולויה כמו שמסר לו שמואל בניות ברמה^ב, שנאמר: המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם (דברי הימים א ט׳:כ״ב), ספר את הלוים מבן שלושים שנה ומעלה שלשים ושמונה אלף.

(ד-ה) לנצח על מלאכת {בית} ה׳ כ״ד אלף ושוטרים ושופטים ו׳ אלפים וד׳ אלפים שוערים וד׳ אלפים מהללים לה׳ – וחזר ועשה כ״ד משמרות כהונה, מבני אלעזר י״ו ומבני איתמר ח׳ (דברי הימים א כ״ד:ד׳)^א. חזר ועשה מן הלוים כ״ד, ומבני אסף הימן וידותון כ״ד שומרים על הדוכן והמשוררים בנבלים ובכנורות, שנאמר: לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשראלה בני אסף על יד אסף הַנִּבָּא על ידי המלך (דברי הימים א כ״ה:ב׳) הרי ד׳, לידותון בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה (דברי הימים א כ״ה:ג׳) והלא אינם אלא חמשה, זה שמעי שהיה במעי אמו הרי עשרה (בראשית רבה צ״ד:ט׳), ומבני הימן הם י״ד (דברי הימים א כ״ה:ד׳-ה׳) הרי כ״ד משמרות למשוררים. ומשמרות השוערים כ״ד, מבני משלמיהו וזכריהו ועובד אדום ואחיהם למזרח, הלוים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאסופים שנים שנים לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר (דברי הימים א כ״ו:י״ז-י״ח) ו׳ לכל רוח, הרי כ״ד משמרות. וחזר וחלק את כל ישראל כ״ד למשמרות, שאין הקרבן קרב וכשר עד שיהיו שם כהנים לויים וישראלים (תוספתא תענית ג׳:ג׳), והיתה כל אחת ואחת מאלו המחלקות כ״ד ראשים עליהם יושבים במקדש וכל ראש וראש עמו בכל שבוע ושבוע ה׳ מאות עומדים לפניו כאשר יעלה החשבון לל״ח אלף (דברי הימים א כ״ג:ג׳), כאשר נבאר בעזרת המלמד לאדם בינה.

והקוראים יתנו דעתם לדרוש ולתור בחכמה ויבינו לאשורם ויאירו עיניהם כי הדבר חמור שמור אמור מיום גלות הארץ, ודברים הללו שאני שונה^ב ואומר לא מאלי אני אומר ולא כמשורר ומזמר^ג, וכ״ד^ד ולב דעות ולמסמסת מעמר אפס דברים קבועים במסמר, דרושים בהנה מלילה שומר, מגזרה שוה מקל וחומר, בדגי^ה חיי צער ורוח מימר, ברוח^ו מחליף בשרי^ז ושערי מסמר^ח ומסר לדוסא אשר גילע בעשייה בן שמר, והוא מסר לבני יהודה ואימר, ומפיהם תקבל ארז ותומר, אשר הלכותיו הפרחו כקטורת מעלה עשן ומתמר, הגאון רב סעדיה תקיף שניתן אסור בבית שומר שלש עשרה^ט שנה נאסר בבית המלכים והעתיק מספרי הישיבה וחידש דברים שלא שמעה אוזן ואני אחריו נתעסקנו להוציא הדברים לאמתתם^י ועל מכונן בישע המעוז.

זה פתרון המחלקות אשר תקנו דוד המלך עליו השלום הוא וצדוק הכהן ואחימלך וראשי האבות לכהנים הלוים (דברי הימים א כ״ד:ג׳). ואלו ד׳ המחלקות, המחלוקת הראשונה המה בני^יא אהרן הממונים לכל דבר המזבח, מזבח הקטרת ומזבח העולה, וכל שירות פנים עריכת לחם ולישתו ועשיתו ואפיתו, הדלקת הנרות והטבתן, ועבודת^יב יום הכפורים ושאר ענינים המפורשים על הסדר, והם י״ב אלף. המחלוקת^יג השניה הם המשרתים לדבר מזבח העולה לפשיטות לשחוט ולפשוט^יד ולרחיצת קרבים ולהביא הקרבנות ליד הכהנים, כי מקבלה ואילך מצות כהונה לענין סדור והבאת הנתחים ועריכתם (יומא כ״ז.), אבל כל דברים אחרים היתה תשמיש הלוים וסיעתם בין בהוצאת הכלים והכנסתם ונקוי העזרה וסדר כל דבר כאשר נבאר למטה. ועל ידם הכל נמנה והם הלוים י״ב אלף. והמחלוקת השלישית הם הלוים המשוררים בכלי שיר והם ד׳ אלפים זולתי י״ב אלפים המסייעים לכהנים בתשמיש כאשר הזכרנו למעלה. והמחלוקת הרביעית הם השוערים והם ד׳ אלפים, תמו ד׳ המחלקות. וששת אלפים שופטים ושוטרים. ועל כל אחת ואחת מאלו ד׳ המחלקות היתה כ״ד משמרות והיו ד׳ משמרות באים אל הקדש ביום הששי ויוצאות ביום הששי האחר, ואלו הם ד׳ משמרות: משמרת הכהנים, משמרת הלוים משרתי הכהנים ומתקנים סדר לכל דבר העזרה, ומשמרת משוררים, ומשמרת השוערים, ובהם יאמר: באי השבת עם יוצאי השבת (דברי הימים ב כ״ג:ח׳) ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מעת אל עת (דברי הימים א ט׳:כ״ה), ובשנה יהיה לכל ד׳ משמרות האלו שתי שבועות בשנה וב׳ משמרות הגדולות משמרות כהנים ולוים משרתי המזבח והעזרה יהיו חמש מאות איש, ועל כל חמש מאות איש אחד ראש עליהם כדי שיהיו על י״ב אלפים כהנים כ״ד ראשיהם עליהם, וכן על ד׳ אלפים המשוררים כ״ד ראשיהם עליהם וכן על ד׳ אלפים השוערים. וכן יהיו משמשות מ״ח שבועות בשנה [^טוחוץ מן] הרגלים שהיו כולם שוים ומתקבצים אל המקדש. ואלה הם המחלקות כן מן המקראות, וכן נפתור אחר הדבר הזה מבני קהת ומררי כאשר נשלים מחלוקת^טז בני אהרן.

וגם הקדים אנשים מקצתם בראש הדבר הזה והודיע כי בהם ראש ושני ושלישי ורביעי, כדכתיב: ויהי יחת הראש (דברי הימים א כ״ג:י״א) ואמר^יז: בני גרשום שבואל הראש, ויהיו בני אליעזר רחביה הראש (דברי הימים א כ״ג:ט״ז-י״ז) יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי (דברי הימים א כ״ג:י״ט), וזה הראש והשני והשלישי יודיע בהן תקן המשמרות כאשר אמר למטה: אבות הראש לעמת אחיו הקטן (דברי הימים א כ״ד:ל״א).

וגם תקן ששת אלפים שופטים ושוטרים וד׳ אלפים שוערים וד׳ אלפים משוררים. וגם לא זכר להם מספר כאשר לא זכר מספר הכהנים בתורה בעת שנשא מספר בני ישראל על ידי משה ואלעזר בערבות מואב (במדבר כ״ו), ואשר זכר בדבר הזה הוא תיקון לכל כ״ד משמרות ראשון ושני ושלישי ורביעי עד סוף המשמרות, כדכתיב: ויצא הגורל הראשון ליהויריב לידעיה השני (דברי הימים א כ״ד:ז׳), והמחלקות האלה השניים ההם בשם אלעזר ואיתמר, והיה הראשון על תיקון ומחלקותם דוד המלך וצדוק ואחימלך דכתיב: ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר, ואחימלך קיבל הגורל לבני איתמר לפקודתם בעבודתם, וימצאו מבני אלעזר רבים (דברי הימים א כ״ד:ג׳-ד׳) שהיו חשובים וטובים להיות מבניו י״ו נשיאים במשמרות ומבני איתמר ח׳ נשיאים, ויחלקום בגורלות אלה עם אלה עד אשר יודע המשמר הראשון והשני והשלישי והרביעי עד סוף כ״ד משמרות ככתוב: לבני אלעזר ראשים לבית אבותם ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמנה (דברי הימים א כ״ד:ד׳), שהיו שמנה ראשים מן בני איתמר מן הלוים שהקהתים היו כהנים ולוים. המלך והשרים וצדוק הכהן היו לצד א׳ ואחימלך בן אביתר וראשי האבות והכהנים והלוים היו לצד אחר. וחכמים פירשו שמעיה בן נתנאל (דברי הימים א כ״ד:ו׳) זה משה וכל הענין כמפורש (ויקרא רבה א׳:ג׳).

בית אב אחד אחוז לאלעזר (דברי הימים א כ״ד:ו׳) בא ללמדנו כי השלים מן אלעזר י״ב משמרות ולא היו מן איתמר כי אם ח׳ וד׳ מן אלעזר יהיה זה י״ב משמרות, על כן אמר בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר, אחוז בגורל אחד מן אלעזר וב׳ אחוזים מן איתמר כי היו ח׳ מאיתמר וד׳ לאלעזר שהפרידו מן ששה עשר לאלעזר כאשר הוציאום בגורל הא׳, ומן הב׳ לאלעזר ועד י״ב ראשים היו לאלעזר תחלה ואח״כ הוציאו הגורל^יח, וב׳ מן איתמר כי היו לאיתמר ח׳ שנאמר בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז^יט אחוז לאיתמר, וגם הודיעם כי המשמר הראשון הוא משמר יהויריב ועם יהויריב חמש מאות כהנים כאשר אמרנו, וכן היה לכל משמר ומשמר. והמשמר השני הוא ידעיה והמשמר השלישי חרים כאשר הוא כתוב: ויצא הגורל הראשון ליהויריב עד סופו (דברי הימים א כ״ד:ז׳-י״ח), והם כ״ד שמות לכ״ד משמרות וכן היה המנהג עד חרבן הבית, וזו מחלוקת השנית אשר היתה משרתת לפנים לכהנים המשרתים למזבח העולה וגם היו על אודות שרות העזרה וכל כליה וניקויה וסירותיה, וגם היו כ״ד מן בני קהת ומן בני מררי למחלוקת הזאת ועכשיו נבדלים מאחיהם כ״ד שמות למחלוקת השניה.

שלא יתעו הבאים ללמוד אלו הדברים כי הדברים קשים וחתומים וסתומים, ראשיתם שובאל האחד ראש המשמר הראשון, והשני יחדיהו^כ והוא ראש המשמר השני, והשלישי רחביהו הוא ראש המשמר השלישי, והרביעי הוא ישיהו^כא ראש המשמר הרביעי, והחמישי שלומות והוא ראש המשמר החמישי, והששי הוא יחת, והשביעי הוא וּבְנָי (דברי הימים א כ״ד:כ׳-כ״ג). פירש יהודה בן קורייס כי וּבְנָי יריהו שם אחד להם והם איש אחד^כב. ואני אומר אינה היא המדה, כי וּבְנָי מן יחת ובניו הוא, וזהו מן הסדרים שנחלקו^כג, ונראים הדברים כי שמעי בן^כד אחי אביו היה לו יחת (דברי הימים א כ״ג:י׳) וליחת ויבא ד״א^כה הם כמו ו׳ של ובני, ובני^כו ו׳ עיקר השם כמו ואיה וענה (בראשית ל״ו:כ״ד).

נשוב לענין הראשון, וראש המשמר הח׳ אמריהו, והט׳ יחזיאל, והי׳ יקמעם, והי״א מיכה, והי״ב שמיר, וי״ג ישיה, וי״ד זכריהו, וט״ו יעזיהו, וט״ז שהם, וי״ז זכור, וי״ח עברי, וי״ט אלעזר, וכ׳ קיש, וכ״א ירחמאל, וכ״ב מחלי, וכ״ג עדר, וכ״ד ירימות. אלה כ״ד הראשים הם ראשים על כ״ד משמרות על התיקון. ואלה הארבעה שובאל ובני יחדיהו ורחביהו ובני ישיה הם מזרע משה איש האלהים ככתוב למעלה: בני משה גרשום ואליעזר בני גרשום שבואל הראש ויהיו בני אליעזר רחביה הראש (דברי הימים א כ״ג:ט״ו-י״ז) ועל כן תיקנום בראש המחלקות לכבוד משה. וכולם נתיחסו אל^כז עמרם ככתוב: לבני עמרם שובאל (דברי הימים א כ״ד:כ׳) ושלומות ויחת הם נתיחסו אל יצהר ככתוב: ליצהרי שלומות לבני שלומות יחת (דברי הימים א כ״ד:כ״ב) ובני יריהו ואמריהו יחזיאל ויקמעם אלה ד׳ נתיחסו אל חברון כדכתיב: בני חברון יריהו הראש אמריה השני יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי (דברי הימים א כ״ג:י״ט) ומיכה ושמיר התיחסו אל עזיאל דכתיב: בני עזיאל מיכה, לבני מיכה שמיר, ואחד^כח אחי מיכה ישיה, לבני ישיה זכריהו (דברי הימים א כ״ד:כ״ד-כ״ה) כללם י״ד ואלה י״ד הראשים יתיחסו אל עמרם ואל יצהר ואל חברון ואל עוזיאל בני קהת, נשארו מן כ״ד ראשים מן בני מררי יעזיהו ושהם וזכור ועברי ואחד למחלי אלעזר ואחד לקיש, ובני קיש ירחמאל (דברי הימים א כ״ד:כ״ו-כ״ז), נשארו שלשה ויתיחסו אל מושי, והם מחלי ועדר וירימות, אלה כ״ד ראשים מול ראשים כ״ד לבני אהרן כאשר אמור בהם: ויפילו גם הם גורלות לעמת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וראשי האבות לכהנים וללוים (דברי הימים א כ״ד:ל״א) ופתרונו לעומת אחיהם בני אהרן יודיע כי זה כ״ד ראשים בספרנו הם לעומת כ״ד ראשים מבני אהרן והם כ״ד ראשים השניים, ועמדו לפני בני אהרן לעבודת בית ה׳ על החצרות ועל הלשכות ועל טהרת לכל קדש ומעשה עבודת בית האלהים וללחם המערכת ולסלת למנחה ולרקיקי המצות ולמחבת ולמרבכת ולכל משׂורה ומדה ולעמוד בבקר בבקר להודות ולהלל לה׳ {וכן בערב} ולכל העלות עלות^כט לה׳ [...] ושמרו את משמרת אהל מועד (דברי הימים א כ״ג:כ״ח-ל״ב), וכל אחד מאלה כ״ד ראשים אשר זכרנו שמם הם ראשי המשמר ומשמרתו חמש מאות ועבדו לפניו ברשותו, כי כלל הב׳ משמרות הם כ״ד אלף ומכ״ד אלף לכ״ד שבועות יגיע לב׳ משמרות ה׳ ה׳ מאות.

ואזכור מקצת מלאכת אלו הלוים; היו מקצתם על מקצת כלי המזבח לתנם ליד הכהנים ולקבלם מידם ככתוב: ומהם על כלי העבודה (דברי הימים א ט׳:כ״ח) כמזלגות ומחתות וכל מה שפירשתי למעלה כי במספר יביאום (ט׳:כ״ח), כמו שכתוב בתורה: ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם (במדבר ד׳:ל״ב) כל תשמישי העזרה והכלים הצריכים לה בין^ל לרחיצה בין להדחה בין לכיור בין לאפות בין לבישול הכל נעשה על ידיהם. ומהם ממונים על הכלים^לא ומהם על הסלת של מנחות ועל היין לנסכים ועל שמן^לב הקרבנות והמנורה ומעשה הרוקח^לג והלבונה והבשמים ועל צרכי העזרה ומעשה המנחות והחבתים, ככתוב: ומתתיה מן הלוים הוא הבכור לשלום הקרחי באמונה על מעשה החבתים (דברי הימים א ט׳:ל״א) ועוד כתוב: והלוים אחיה על אוצרות בית האלהים (דברי הימים א כ״ו:כ׳) כי הכהנים לא היו משמשים כלום בעזרה אלא לפייסות, מי מעלה איברים לכבש מי זורק מי מדשן. שלשה עשר זכין בו, ואיל קרב באחד עשר ופר בכ״ד (משנה יומא פרק ב׳) וקיני זבין וזבות ויולדות ונידות^לד והשקאת סוטה ועבודת המזבח וכל ענייני קרבנות המזבח^לה ומזבח הפנימי ועבודת יום הכפורים, וכל^לו צרכי העזרה והמזבח וכליה ומשמרתה ותקוניה לא היו משתדלים לכלום. ומקצתו פירשו חכמים בתלמוד (משנה שקלים ה׳:א׳): יוחנן בן פנחס על החותמות, מתתיה בן שמואל והוא מתתיה בן שלום על הפייסות, בן אחיה על חולי מעים, וזה אחיה לא ידענו בן מי הוא. ובהם על אפיית לחם הפנים כדכתיב: ומן בני הקהתי מן אחיהם על לחם המערכת (דברי הימים א ט׳:ל״ב).

ואם ישאל אדם היאך יכול להיות שבואל בן גרשום בן משה בימי דוד, השיבהו כהלכה ואמור אין זה בן גרשום עצמו אלא מבני בניו, כמו כל האחרים שנקראים על שם אביהם הזקן שהוא עיקר היחס, כמו: ויהיו בני אליעזר רחביה הראש (דברי הימים א כ״ג:י״ז) ואינו אלא מבני בניו, וכן כולם לא היו בניהם בימי דוד אבל מבני בניהם היו. וכמו: עכן בן זרח (יהושע כ״ב:כ׳) ואינו אלא בן כרמי בן זבדי בן זרח (יהושע ז׳:א׳).

וחכמים פרשו (בבא בתרא ק״י.) שהוא מיכה^לז הוא שבואל יהונתן בן מנשה (שופטים י״ח:ל׳) ולמה נקרא שמו שבואל ששב לאל בכל לבו, וכיון שראה דוד שממונו חביב עליו ביותר מינהו על האוצרות, שנאמר: ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות (דברי הימים א כ״ו:כ״ד) אבל לסדר המקראות כל ספר דברי הימים הולך על הסדר הזה שבני בנים נקראים על שם אביהם הזקן.

וזאת מחלוקת המשוררים והיא השלישית. דע כי דוד וכל^לח הראשים הציבו שלשה נשיאים^לט והם אסף והימן וידותון והם נביאים מבני לוי, שנאמר: ויבדל דויד ושרי הצבא לעבודה לבני אסף והימן וידותון הנבאים בכנורות בנבלים ובמצלתים ויהי מספרם אנשי מלאכה לעבודתם (דברי הימים א כ״ה:א׳) ותיקנו מאלו ג׳ נביאים כ״ד משמרות, ואלו הן ג׳ נשיאים, האחד אסף מזרע גרשום והשני הימן מזרע קהת והשלישי ידותון והוא איתן האזרחי כי יש לו ב׳ שמות והוא מזרע מררי, והיו בני אסף ד׳ והם זכור ויוסף ונתניה ואשריאל, דכתיב: לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשראלה בני אסף על יד אסף (דברי הימים א כ״ה:ב׳). והיו בני ידותון ו׳, גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתתיהו ששה (דברי הימים א כ״ה:ג׳), ואעפ״י שאינם אלא חמשה, מונה שמעי שהיה במעי אימו (בראשית רבה צ״ד:ט׳), וזהו רשום מבטן להיפקד שעשה הפייט^מ. והיו בני הימן י״ד, בוקיהו וגו׳ ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר (דברי הימים א כ״ה:ד׳-ה׳).

אלה כ״ד בני אסף והימן וידותון. והדביקו על כל אחד ואחד מאלו הנשיאים תלמידים בני אסף מתלמדים לפניהם וריעים י״א. וכתב בכל אחד מהם הוא ובניו ואחיו שנים עשר וגם הדביקו עליהם על כל ראש וראש עם תלמידיו קנ״ד שיהיה בכלל משמר עם י״ב איש ראש ותלמידיו ורעיו קס״ו איש. כלל כל המשוררים לכ״ד משמר ד׳ אלפים, ככתוב: ד׳ אלפים מהללים לה׳ (דברי הימים א כ״ג:ה׳) והיו עליהם כ״ד ראשים, וכן לכל ד׳ מחלקות הללו כהנים ולוים משוררים ושוערים היו על כל אחת ואחת כ״ד ראשים. [^מאואשר הבדיל בין^מב ד׳ אלפים מאתים ושמנים {ושמונה} איש, מהם היו כ״ד ראשים מלמדים] מתלמידים^מג בני אסף והימן וידותון ומאתים וס״ד^מד תלמידים מלמדי שיר, להיות כללם תלמידים ומלמדים רפ״ח איש ככתוב: ויהי מספרם עם אחיהם מלמדי שיר לה׳ כל המבין מאתים שמנים ושמנה (דברי הימים א כ״ה:ז׳) וכתוב אחריו: ויפילו גורלות משמרת לעומת כקטן כגדול מבין עם תלמיד (דברי הימים א כ״ה:ח׳) הודיע כי הפילו גורלות על אלה רפ״ח איש מבינים ותלמידים לחלק התלמידים אלה^מה על כ״ד [^מוראשים להיות מפוזרים על כל ה]⁠משמרות מן י״א איש להיות גם הם מבינים על שאר העם, ועל כן הפילו גורלות עליהם ואיזה מהם יהיה לראש הראשון ולראש השני להיות כולם בגורל.⁠^מז

ואשר אמר: ויהי מספרם עם אחיהם (דברי הימים א כ״ה:ז׳) – הם כ״ד הנשיאים בני אסף והימן וידותון היה במספרם של אלה המבינים עם אחיהם, הם ריעיהם ותלמידיהם, היה כללם רפ״ח איש והיו כל הראשים מחולקים מן י״ב איש כמו שהזכיר בכולן בניו ואחיו י״ב, ופתרונו אחיו ורעיו ובניו אלו תלמידים, כמו שאמר בישעיה: אתה ושאר ישוב בנך (ישעיהו ז׳:ג׳) שהם תלמידיו, ואחיו הם ריעיו כמו: כי אנשים אחים אנחנו (בראשית י״ג:ח׳).

ומלאכת אלה המשוררים היו במשמרתם מהללים בכלי שיר בבית ה׳ ככתוב: כל אלה על ידי אביהם בשיר בית ה׳ במצלתים נבלים וכנורות לעבודת בית האלהים על ידי המלך אסף וידותון והימן (דברי הימים א כ״ה:ו׳), והיה מנהג משמרת המשוררים משיתחיל כהן גדול ליתן העולה על המזבח היו מתחילים בשיר זה ובנבלים ואח״כ היו מחצרים בחצוצרות, וסדר המשנה אינו כן על התמיד אלא כך הוא אומר: נתנו לו יין לנסך והסגן עומד על הקרן והסודרים בידו וב׳ כהנים עומדים על שלחן החלבים וב׳ חצוצרות בידם, תקעו והריעו ותקעו, באו ועמדו אצל בן ארזא אחד בימינו ואחד בשמאלו, שחה לנסך הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוה כל העם, על כל פרק ופרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה (משנה תמיד ז׳:ג׳) וכן הוא אומר: ובעת החל העולה החל שיר ה׳ [^מחואח״כ החצוצרות מחצרים] (דברי הימים ב כ״ט:כ״ז-כ״ח), ועל ידי כלי דויד (דברי הימים ב כ״ט:כ״ז) – באותן כלי השיר שעשה דוד היו הלוים משוררים, ובעת החל להעלות העולה על המזבח ולסדר האיברים התחילו לתקוע וכל אשר נמצא שם היה עומד על רגליו, ככתוב: והכהנים על משמרותם עומדים (דברי הימים ב ז׳:ו׳). וכשישלים מעשה הקרבן כרעו והשתחוו המלך וכל אשר עמו, ככתוב: וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו (דברי הימים ב כ״ט:כ״ט). וזה סדר עבודת המשוררים.

וכלל ד׳ המחלקות הם ל״ב אלף, ועמהם^מט ו׳ אלפים שופטים ושוטרים כללם ל״ח אלף, דכתיב: ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה ויהי מספרם לגלגלותם לגברים שלשים ושמנה אלף (דברי הימים א כ״ג:ג׳), ומאלה ד׳ המחלקות היו ד׳ משמרות משמשות בכל שבוע ושבוע, משמרת האחת לכהנים בני אהרן ומשמרת השנייה ללוים בני משה ומשמרת הג׳ המשוררים בני אסף והימן וידותון הנביאים ומשמרת הד׳ שוערים בני קרח, ואלו ד׳ משמרות היו משרתים בשבוע עד יום ששי והיו אלו יוצאים והיו באים אחריהם ד׳ משמרות אחרות, וכן כל השנה כולה והיו חוזרות חלילה, וב׳ פעמים בשנה היו משמשות כל אחת ואחת שתי שבתות לבד הרגלים שכל המשמרות שוות, ככתוב: אין לשמור למחלקות (דברי הימים ב ה׳:י״א) ומאחר שהפילו גורלות על רפ״ח איש שהם כ״ד בני הנביאים ורכ״ד תלמידיהם וריעיהם ועליהם הפילו גורלות כמו על בני אהרן ועל בני משה, כי גם הם ראשים ונגידים על ג׳ אלפים ושבע מאות (דברי הימים א י״ב:כ״ח). וי״ב איש, בכל משמר ומשמר היה ראש גדול על י״א איש וי״א איש היו ראשים על קנ״ה איש שאר המשמר, וכלל המשמר הראשים הי״ב עם קנ״ה היו קס״ז^נ וכל אלה הראשים והתלמידים שהם רס״ד היו ראשים על משמרותיהם ומבינים אותם ומלמדים אותם הטעמים של שיר כי הם היו מלמדי שיר לה׳. והפילו גם הם גורלות כדי לחלקם על המשמרות, ככתוב: ויפילו [^נאגם הם] גורלות משמרת לעמת כקטן כגדול מבין עם תלמיד (דברי הימים א כ״ה:ח׳).

ופתרון סימן המשמרות, המשמרה הראשונה היא יוסף מבני אסף, כדכתיב: ויצא הגורל הראשון לאסף ליוסף (דברי הימים א כ״ה:ט׳) עם אחיו שהם רעיו ובניו שהם תלמידיו היו שנים עשר, וזה גורל הראשון, והם ראשים על כ״ד משמרות של משוררים, וזה יוסף הוא ראש על הראשים^נב של מחלוקת הזה, וכן אחיו גדולים על כל אחי הראשים. וראש המשמר השני הוא גדליהו מבני ידותון הוא איתן, ככתוב: גדליהו השני הוא ובניו ואחיו^נג (דברי הימים א כ״ה:ט׳). והמשמר הג׳ הוא זכור מבני אסף ככתוב: השלישי זכור בניו ואחיו שנים עשר (דברי הימים א כ״ה:י׳), הד׳ ליצרי ככתוב [^נדהרביעי ליצרי בניו ואחיו שנים עשר (דברי הימים א כ״ה:י״א)] וכן כולם כאשר כתובים על הסדר, עד תם מחלקת המשוררים.

וזה מחלוקת הד׳ של שוערים, אמר בראשית: למחלקות לשוערים לקרחים משלמיהו בן קורא מן בני אסף (דברי הימים א כ״ו:א׳), ותימה הוא זה כי הכל יודעים כי אסף מן בני גרשום היה (דברי הימים א ו׳:כ״ד-כ״ח), ולא היה בראשי השוערים אחד מזרע גרשום כי כולם היו מזרע קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ומזרע מררי, ככתוב: למחלקות לשוערים לקרחים (דברי הימים א כ״ו:א׳), ולחוסה מן בני מררי (דברי הימים א כ״ו:י׳) והשלים הדבר ואמר: אלה מחלקות השוערים לבני הקרחי ולבני מררי (דברי הימים א כ״ו:י״ט), ואם יהיה הדבר כן למה זה משלמיהו בן קורא מן בני אסף, ומה פתרונו? אמרתי כי אסף הוא אביאסף במקום אחר, בן קרח ולא בן גרשום בן לוי, כי המלה הזאת כרותה כי במקום אחר יקרא אותו אביסף^נה, שנאמר: ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח ואחיו לבית אביו הקרחים על מלאכת העבודה שומרי הספים לאהל (דברי הימים א ט׳:י״ט) וזה משלמיהו בן קורא הוא שלום בן קורא ושלום הוא ראש לד׳ שוערים הוא, ככתוב בתחלת הספר: והשוערים שלום ועקוב וטלמון ואחימן ואחיהם שלום הראש (דברי הימים א ט׳:י״ז) וזה שלום הנקרא הנה משלמיהו בן קורא מן בני אסף, וזה אסף הוא אביאסף הנקרא בדברי הימים אביסף בן קרח בפסוק ושלום בן קורא (ט׳:י״ט), וגם בתורה נקרא שמו אביאסף ככתוב: ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף (שמות ו׳:כ״ד), וזה אסף בן גרשום בן לוי היה משורר והיה עומד על ימין הימן המשורר בן קהת, ככתוב: ואחיו אסף העומד על ימינו אסף בן ברכיהו (דברי הימים א ו׳:כ״ד), ואסף בן קרח היה שוער ככתוב: ושלום בן קורא בן אביסף בן קרח (דברי הימים א ט׳:י״ט). וזה אסף היה לו ג׳ שמות: אסף אביאסף אביסף, כמו שלום משלמיהו; עיקר השם בן^נו אסף, ואמר: משלמיהו בן קורא מן בני אסף, כאשר אמר ועשה העיקר שלום ומשלמיהו^נז.

נשוב אל פתרון מחלקות השוערים, דע כי כאשר זכר שמו בדבר הזה – הנזכר נזכר ואשר לא נזכר שמותם ק״א נשיאים הם, ואמר בכללם: לאלה מחלקות השוערים {וגו׳} משמרות לעומת אחיהם לשרת בבית ה׳ (דברי הימים א כ״ו:י״ב), והרי לך מספרם, משלמיהו ובניו הם ח׳ ככתוב: ולמשלמיהו בנים זכריהו הבכור ידיעאל השני זבדיהו השלישי יתניאל הרביעי עילם החמישי יהוחנן הששי אליהועיני השביעי (דברי הימים א כ״ו:ב׳-ג׳) ומשלמיהו אביהם הרי ח׳. ועובד אדום עם בניו ועם ריעיו ס״ב, ככתוב: כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום (דברי הימים א כ״ו:ח׳), וחכמים פרשו כל אלה מבני בניו היו שנאמר: פעלתי השמיני כי ברכו אלהים (דברי הימים א כ״ו:ה׳) זו חמות וח׳ כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד (ברכות ס״ג:). וגם למשלמיהו תלמידים מתלמדים לפניו ורעים י״ח ככתוב ולמשלמיהו בנים ואחים בני חיל שמנה עשר (דברי הימים א כ״ו:ט׳). ולחוסה י״ג בנים ורעים ככתוב: כל בנים ואחים לחוסה שלשה עשר (דברי הימים א כ״ו:י״א) ולא הזכיר כולם כי כל אלה כללם ק״א איש. ומכלל אלה זכר ה׳ נשיאים ונגידים במשמרותם בשמותם, תחלתם שלמיהו וזכריהו בנו ועובד אדום ושפים וחוסה הרי ה׳, והיה בעל שער המזרח שלמיהו, ככתוב: ויפול הגורל מזרחה לשלמיהו (דברי הימים א כ״ו:י״ד) ועל שער הצפון היה זכריהו בנו ככתוב: וזכריהו בנו יועץ בשכל הפילו גורלות ויפול^נח גורלו צפונה (דברי הימים א כ״ו:י״ד), ועל שער נגב היה עובד אדום ככתוב: לעובד אדום נגבה ולבניו בית האספים (דברי הימים א כ״ו:ט״ו), ועל שער מערב היה שפים וחוסה ככתוב: לשפים ולחוסה למערב עם שער שלכת (דברי הימים א כ״ו:ט״ז), ודע כי מנהגם בעת שבתם על כסאותם, על הדבר הזה שאני אומר, כי לכל שער ושער היו ו׳ ראשים כאשר אומר: למזרח הלוים ששה (דברי הימים א כ״ו:י״ז) הרי ו׳ בכל רוח ועם כל ו׳ מהם היו עמהם ל״ה איש עד שהיו ו׳ שוערים עם ל״ה איש מ״א, וכולל כ״ד שערים ראשים של ד׳ שוערים^נט עם אנשים הסמוכים עמהם בשירותם על כל שער ל״ה להכלל^ס של ד׳ שוערים^סא ק״מ^סב, יהיו כללם קס״ד^סג וזה מספר אחד של שבוע, ועל הדבר הזה יהיו על שערי הקדש הארבעה קס״ד איש, מהם כ״ד נגידים והנשיאים ק״מ^סד וזה דבר משמר אחד, וכל עשרים וארבע משמרות הולכים על זה הענין. ויסגיל לכל שער מ״א איש ומהם נגידים ו׳ ועמהם סמוכים ל״ה ומן ד׳ השוערים שפתרנו ד׳ מהם יוצאים חוצה לסף הב׳ מצד אחד והב׳ לפניהם מצד א׳, ככתוב: למזרח הלוים ששה (דברי הימים א כ״ו:י״ז) וזה כלל ואח״כ זכר אחד אחד, אמר כי שער לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה (דברי הימים א כ״ו:י״ז), והב׳ האחרים על סף שער מזרח א׳ לפני א׳ וכן על סף שער צפון וב׳ על סף שער נגב^סה, יהיו ו׳ על כל שער ושער. וגם הוסיף דבר אחר על שער המערב והודיע כי ד׳ שוערים חוץ מן יוצא הסף במסילה, וב׳ היו על הסף א׳ מול א׳ ככתוב: לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר (דברי הימים א כ״ו:י״ח) ודמיון המלה וענינה היא מסף כמו שאמרנו באחרים: ולאספים שנים שנים (דברי הימים א כ״ו:י״ז), וחכמים פירשו: מאי לפרבר – כלפי בר (תמיד כ״ז.) וכמדומה לי חוץ לאסופים בחוצות המסלה כנגד ממכר שוקי בהמות הקרבנות, ופרבר שער שמוכרים פר בר כלומר פר בן בקר, כי לשם במערב שער מיודע שמשם מביאים הקרבנות, ובלשון ישמעאל קורים אותו באב אל בקר. ויש אומרים לפרבר לפר הבר והטהור מכל טנוף, כי היו רוחצים רגליו טרם יכנס בשער והיו מדיחים ממנו כל הלכלוכים.

וסדר המחלקות הללו סדורין כהלכתם דרך הליכתם על הסדר וכל יקרא בו ילבבו ינובבו, שפתם ככומר של ענבים לנובבו לחבבו, להכניע אויביו המושבבו^סו, שורש פורה, ירה יירה, וכל אנוש פיו ימרה, יתרחק מלא היורה, בנמיכות ולא מתערה, וידקדק ולא כקורא, ואזי נפלאות יראה ובריה חדשה יברא, וגם ברכות יעטה מורה (תהלים פ״ד:ז׳). ותקון זה תקנו דוד וצדוק הכהן ואחימלך וראשי האבות לכהנים הלוים ואלו ה׳ המחלקות כולם במצות ה׳ על ידי אהרן כתורה, שנאמר: אלה פקדתם לעבודתם לבוא לבית ה׳ כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה׳ אלהי ישראל (דברי הימים א כ״ד:י״ט) ולמדו שמואל בניות ברמה כאשר אמרו חכמים: וכי מה ענין ניות אצל רמה, שהיו עוסקין בניות של עולם וכל הענין כמפורש לשם (זבחים דף נ״ד:). ועתה נשוב לפרש כל אחד ואחד במקומו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(ו-ז) אמר: ויחלקם דויד מחלקות לבני לוי לגרשון קהת ומררי לגרשני לעדן ושמעי – אלה לעדן ושמעי הם מבני בניו של גרשום, והיו מבני^א דוד ומשה כולם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

אמר: בני לעדן הראש יחיאל וזיתם ויואל – ומצאנו למטה כי זיתם ויואל הם בני יחיאל נגידים על האוצרות, ככתוב למטה: בני יחיאלי זיתם ויואל אחיו^א על אוצרות בית ה׳ (דברי הימים א כ״ו:כ״ב).

ואלה בני שמעי שלומית וחזיאל והרן שלשה – אומר זה שמעי הוא יואל הזכור לפניו [^אויש אומרים הוא בן יואל].

(י-יא) יחת זינא – הם ב׳ אנשים, זינא הוא זיזה^א שהזכיר אחריו ככתוב: ויהי יחת הראש וזיזה השני.

לפקודה אחת – חצי חלק משמרה, כי המשמרה כ״ד ראשים עליה, ואלה היו י״ב ראשים חצי אשמורה, ומחלוקת היא קס״ז^ב אנשים.

ובני שמעי יחת וזינא – שמעי הוא אחי לעדן וזה בן גרשום. [היו מן גרשום] י״ב ראשים חצי אשמורה ועל כן אמר לפקודה אחת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ומן בני עמרם שבואל הנגיד בן משה.

ומן בני אליעזר רחביה, ולא היו לאליעזר בנים אחרים – שהיו ראשים בימיו כי אם ישיה בלבד (דברי הימים א כ״ד:כ״א), כמו שהיה לשבואל והוא יחדיהו הזכירו למטה (דברי הימים א כ״ד:כ׳) והיה ראש.

אחרי כן ובני רחביה רבו למעלה – והיו ראשים גם הם אחרי שנים.

ומן בני חברון – י״ד עם בני משה, והם רחביה ושבואל בלבד, כללם כי הוא אומר^א למטה: ולבני לוי הנותרים לבני עמרם שובאל (דברי הימים א כ״ד:כ׳) ומזכיר למטה מה שלא הזכיר למעלה והם יחדיהו שמיר ויעזיהו בני (קיש) ירחמאל, למען תדע כי מספר הראשון מזכיר כלל יחוסם, ואלה מתו ונתנו אלה ראשים, ואילו^ב בחרו אלה מאלה כ״ד ראשים מובחרים עם נשיאים כולם כמו שנזכר שמותם, ועיקר אלה כ״ד ראשים שהיו על י״ב אלף שיהיו עובדים לפני המזבח הם בענין שנאמר ולבני לוי הנותרים כמו שבארנו.

(כד-כה) ואמר אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שמות לגלגלותם עושה המלאכה לעבודת בית ה׳ מבן עשרים שנה ומעלה – דע כי בראשונה ספרם דוד מבן שלשים שנה ומעלה (דברי הימים א כ״ג:ג׳) כאשר נמנו בתורה מבן כ״ה (במדבר ח׳:ד׳) כאשר אמרו חכמים: מכאן לתלמיד שאינו רואה סימן יפה לתלמודו ה׳ שנים שוב אינו רואה (חולין כ״ד.), וכאן ספרם מבן כ׳ שנה למען עבודת הבית שהיתה עבודת הבית גדולה, וכאשר נספרו בן ל׳ לעבוד לשאת כלי המשכן ספרם כן, אבל עתה אמר דויד הניח ה׳ אלהי ישראל לעמו וישכון בירושלים עד לעולם – ואין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ואשר אמר מעמדם ליד בני אהרן – כולם מזומנים היו לחלקם לשרתם על סדר חצרות העזרה בנקוין^א.

ועל הלשכות – שישמרו המעשרות והכלים וסדר תשמישיה.

ועל טהרת לכל קדש – לרחיצת הקרב והכרעים של עולות ושל זבחים.

ומעשה עבודת בית האלהים – לשחוט ולפשוט ולנתוח. והכהנים מקבלים וזורקים את הדם ומוליכין את האיברים ומסדרים על המערכה, ומקבלה ואילך לא היו מתעסקים אלא כהנים (יומא כ״ז.).

וללחם המערכת – נותנים לכהנים ללוש ולאפות ומזמנין כל הסדר על הסדר על הערכתו.

ולסלת למנחה ולרקיקי המצות – שהם מזומנים לכלם ומחלקים הנדרים והנדבות והשלמים והחגיגה לכל אחד ואחד מישראל איש איש מנתו.

ולמחבת – וגם על מעשה החבתין.

ולכל משורה – כלל כל דבר הלח, היינות והנסכים והשמנים.

ומדה – לכל דבר היבש הסלת המפורש ושאינו מפורש.

ודע כי ו׳ אלפים שהיו שוטרים ושופטים (דברי הימים א כ״ג:ד׳) היו מן בני יצהר אלף ושבע מאות ומן בני חברון אלפים ושבע מאות ומן עוזיאל ומן עמרם תשלום ששת אלפים, כי לא הזכיר הנה לבני עוזיאל ולבני עמרם כמה היו.